בשנות השלושים של המאה הקודמת התגבשה בתל אביב קבוצה ספרותית שהורכבה מסופרים ומשוררים צעירים, ששפת האם שלהם הייתה עברית.
בקבוצה, שנקראה בשם יחדיו, היו שותפים בין השאר המשוררים נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, ולאה גולדברג, הסופרים יעקב הורוביץ ושלמה ניצן, והמבקר וחובב הספרות ישראל זמורה, שהקים בשנת 1940 את הוצאת הספרים מחברות לספרות.
הנימוק להקמת הוצאת ספרים חדשה היה שהוצאות הספרים הקיימות (בראשן הוצאת דביר), התמקדו בהוצאתם לאור של כתבי "משוררים מתים", ולא ייחסו כל חשיבות ליצירה הישראלית הצעירה.
בהוצאה פרסמו גם מספר ניכר של חברי החבורה הספרותית של הכנענים כמו למשל: פנחס שדה, יונתן רטוש, בנימין תמוז, אהרן אמיר, ש. שפרה, ובנימין גלאי.

בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20, יצאו בהוצאה מספר ספרי פילוסופיה של: הוגו ברגמן, מרטין בובר, ונתן רוטנשטרייך.

בשנת 1988 הקים מחדש צבי זמורה, בנו הבכור של ישראל זמורה, את מחברות לספרות כחברה בת של הוצאת זמורה-ביתן.
אך עד שנת 2002 יצאו בהוצאה קומץ ספרים בלבד, למשל ספרי מדע פופולרי של ריצ'רד פיינמן ואוליבר סאקס.
נקודת המפנה הגיעה כאשר ההוצאה התמזגה עם הוצאת כנרת, ולתפקיד העורך הראשי שלה התמנה דב אלפון.
דב אלפון רצה להחיות את הוצאת הספרים והחל להוציא לאור ספרי ילדים קלאסיים מתורגמים כמו למשל: עלילות נארניה, פיטר פן, פו הדב, הרוח בערבי הנחל, סדרת המומינים, עלילות הברון מינכהאוזן ועוד.